רציתי לכתוב משהו בעברית בבלוג שלי מהתחלה של טיול. אני יודע שאתם לא יכולים לקרוא כלום… אבל הייתי צריך לעשות את זה, ויש סיבה: מחר הוא יום האחרון שלי באולפן.
אני מנבא שאצטרך לתרגם את הרישום הזה לאנגליט בקרוב, וכנראה שהעברית שלי תהיה לא נכון ומכוערת. אבל אני צריך להוכיח שאני לא באתי לארץ בשביל שום דבר. חשוב להראות לכולם שלא עזבתי מהחיים האמיתי לנוח ולשחק… לא עשיתי את זה לברוח חברתי, משפחתי, וכול החברים שלי.
נסעתי לישראל בגלל הכול הזה… אבל הדברים האלא היו תוצאות נחמדות, לא סיבות לברוח.
אני דואג לחזרה שלי להחיים אמריכאיים. האמת היא שאני לא יודע מה לצפות, באוניברסיטה, בדירה, בעבודה (אם תהיה לי עבודה), ובחיים אישי. אבל אני בטוח שלא יהיו מושלמים, ושכול יום יהיה קשה בדרכים שונים. אל תבין שלא כהלכה– אני מוכן לחזור, והחיים ישראלים היו בכלל לא קל. היו הרבה פעמים שחשבתי שהייתי מפסיד, שלא יכולתי להישאר בארץ בלי חבריי ומשפחתי ודברים מוכרים. היו פעמים כשאבדתי משקל ולא הייתי בריא. ואם לא היו לי אנשים כאילו אילה וחן והדס, ואם לא היו לי הביקורים של אמי, אבי, ואחותי… לא יודע אם היה אפשר לשבת פה עכשיו.
אבל אני לא חושב על הטיסה לארה”ב כ-”חזרה”. במקום, זה יותר קרוב לעוד טיול בשבילי, כי אפשר שלא יהיה שום דבר רגיל כשאחזור. בסוף היום, אני רק מקווה שאני אסמח, שאני נושם בשלום כל יום, ואתרחז בליומדים ואסיים בבית ספר חזק וגאה.
אני מתגעגע לכולם מכם, ולא יכול לחכות לראות אותכם. להתראות בעוד שלושה שבועות, ונדבר בקרוב.
